איך בוחרים מדחס בורגי לפי הספק וצריכת אוויר

רוב הטעויות בבחירת מדחס נעשות לפני שמסתכלים בכלל על דגם. הן נעשות ברגע שמישהו אומר מספר כוחות סוס במקום להגיד כמה אוויר הקו צורך, באיזה לחץ וכמה שעות ביום.

מתחילים מצריכת האוויר, לא מההספק

הספק המנוע הוא תוצאה, לא דרישה. הדרישה היא כמה אוויר צריך לספק ובאיזה לחץ. את זה מעריכים מהכלים שבקו: לכל כלי פניאומטי יש צריכה נקובה, בדרך כלל במטר מעוקב לדקה או ב-CFM, ולכל כלי יש מקדם שימוש, כלומר איזה חלק מהזמן הוא באמת פועל.

השיטה המעשית היא לרשום את כל הצרכנים בקו, לכתוב מול כל אחד את הצריכה הנקובה ואת אחוז הזמן שהוא עובד בפועל, ולסכם. אקדח ניפוח שעובד חמש דקות בשעה לא נספר כמו מכונה שעובדת ברצף. לסכום הזה מוסיפים מרווח לדליפות, שבמערכת ותיקה יכול להיות משמעותי, ומרווח להרחבה עתידית.

מדחס שנבחר בדיוק לפי הצריכה הנוכחית יעבוד בעומס מלא כל היום, יתחמם ויתבלה מהר, ולא ישאיר מקום לכלי נוסף שיתווסף בעוד שנה.

לחץ העבודה

הלחץ נקבע לפי הצרכן התובעני ביותר בקו, לא לפי ממוצע ולא לפי מה שהמדחס הישן היה מכוון אליו. חשוב להוסיף לזה את ירידות הלחץ לאורך הצנרת ובמסננים, שאחרת מגיעים לנקודת השימוש עם פחות ממה שתכננו.

בכיוון השני, כל בר מיותר עולה כסף לאורך כל חיי המדחס. העלאת לחץ המערכת כדי לפתור בעיה מקומית אצל צרכן אחד היא כמעט תמיד פתרון יקר יותר מאשר לטפל בצרכן עצמו או בצנרת שמזינה אותו.

אופי העומס: מתי VSD משתלם

מדחס במהירות קבועה עובד בשני מצבים בלבד, עומס מלא או פריקה. כשהצריכה בקו נמוכה מהתפוקה הוא ממשיך לצרוך חשמל גם בזמן שאינו מספק אוויר מועיל. מדחס עם בקרת מהירות משתנה, VSD, משנה את מהירות הסיבוב ומתאים את הספיקה לצריכה בפועל.

מכאן נובע הכלל. אם הצריכה משתנה לאורך היום, בין משמרת עמוסה למשמרת שקטה, או בין כלים שעובדים לסירוגין, VSD חוסך. אם הקו צורך אוויר קבוע לאורך כל שעות העבודה, היתרון קטן בהרבה ומדחס במהירות קבועה עושה את העבודה בפחות כסף.

הדרך היחידה לענות על זה ברצינות היא להסתכל על פרופיל הצריכה ולא על ההספק. אם ידוע כמה שעות ביום הקו בעומס מלא וכמה בעומס חלקי, אפשר להעריך את החיסכון.

משומן או נטול שמן

במדחס בורגי משומן השמן אוטם את המרווח בין הרוטורים ומפנה חום, וחלק ממנו יוצא עם זרם האוויר כאדים דקיקים. ברוב הקווים התעשייתיים זה לא מפריע, ומסנן קו מטפל בשאר.

יש תהליכים שבהם זה כן מפריע: מגע ישיר עם מוצר, אוויר שנוגע במשטח שאמור להישאר נקי, ומערכות שבהן האוויר עצמו הוא המוצר. שם מפרטים אוויר נטול שמן. הדירוג המחמיר ביותר לתכולת שמן הוא Class 0, וזה מה שהמפוח הבורגי נטול השמן שאנחנו מספקים מספק, בזכות איטום לבירינת ובורג.

מכיוון שיחידה נטולת שמן יקרה יותר מיחידה משומנת באותה ספיקה, שווה לוודא שהתהליך באמת דורש זאת לפני שמזמינים.

טיפול באוויר ותקני איכות

מדחס לבדו מספק אוויר חם ורווי בלחות. מה שהופך אותו לאוויר שמיש הוא הטיפול: מיכל שמייצב את הלחץ ומאפשר לעיבוי להיפרד, מייבש שמוריד את נקודת הטל, ומסננים שמורידים חלקיקים ואדי שמן.

איכות האוויר הדחוס מוגדרת בתקן ISO 8573-1, שמחלק לדרגות ניקיון נפרדות לחלקיקים, ללחות ולתכולת שמן. זה התקן שלפיו מפרטים מה נדרש בנקודת השימוש, והוא גם מה שמאפשר להשוות הצעות. תקן נוסף, ISO 1217, קובע איך מודדים ביצועי מדחס, כך שספיקה שנמדדה לפיו ניתנת להשוואה בין יצרנים. שני אלה הם דרישות תעשייה שלפיהן מפרטים ציוד, לא תעודות שספק מחזיק.

שאלה מעשית שנובעת מכאן היא אם לקנות מדחס, מייבש, מסנן ומיכל בנפרד או יחידה משולבת. יחידה משולבת חוסכת מקום והתקנה, יחידות נפרדות מאפשרות לשדרג רכיב בודד בהמשך.

רעש, חשמל ומקום

מפלס הרעש הוא נתון קטלוגי כל עוד המדחס עומד בחדר מכונות סגור, והופך לשיקול אמיתי ברגע שהוא עומד באותו חלל עם עמדות עבודה. כדאי לבדוק אותו מול המקום שבו היחידה תעמוד בפועל.

לצידו צריך לוודא שתשתית החשמל תומכת בהספק ובזרם ההתנעה, ולבדוק את השטח הפנוי כולל מרווחי גישה לתחזוקה. מדחס שאי אפשר לפתוח אותו מסביב הוא מדחס שלא יטופל.

ולבסוף התחזוקה עצמה. מסננים, מפריד שמן ושמן מוחלפים במרווחים קבועים, והמרווחים האלה הם חלק מעלות הבעלות ולא הערת שוליים. שווה לשאול עליהם לפני הרכישה ולא אחריה.

מה שאנחנו מפרסמים היום

הטבלה למטה מרכזת את הנתונים שמפורסמים היום בדפי המוצר שלנו. שני דגמים נמסרים עם נתונים טכניים מלאים לפי דרישה, ולכן אינם מופיעים בה.